גז"ד למורשע בע' סכון חיי אדם בנתיב תחבורה תקיפת שוטר ועוד

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) ובצירוף סעיף 332(5) לחוק העונשין (להלן: " החוק"), בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק ועבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 לחוק.

המסכת העובדתית פורטה בהכרעת הדין ואינני מוצא צורך לחזור על כך במסגרת זו, אם כי אביא להלן בקצירת האומר את אשר התרחש בפרשה זו.

הנאשם נתבקש לעצור לביקורת על ידי שוטר, הוא לא ציית לו וחמק מהמקום. הניידת המשטרתית החלה לעקוב אחריו, מסע זה הגיע עד לביה"ח נהריה שם הוצב מחסום. הנאשם עצר כשהבחין במחסום המשטרתי ולאחר שהשוטר פנה אליו, פתח את דלת המכונית והניח את ידו על חולצתו של הנאשם, החל הנאשם נוסע ונמלט שוב מהמקום כשהוא נוהג בניגוד לכיוון התנועה ובעקבותיו נסעו הניידות המשטרתיות.

הנאשם נהג במהירות ובצורה בלתי זהירה תוך שהוא עוקף כלי רכב שנסעו לפניו בצורה מסוכנת ולפעמים ביצע עקיפות על אף שהיה על הכביש קו הפרדה רציף שאסר זאת ובהגיעו לכפרים (כפר יאסיף ואבו סנאן), הוא נהג בניגוד לכיווני הנסיעה, עלה על מדרכות ואילץ כלי רכב לסטות מנתיב נסיעתם, כדי למנוע התרחשות תאונה.

ב"כ המאשימה סבורה כי יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי, שלילת רישיון הנהיגה, קנס וחיובו בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לשוטרים שטרית והמתנדב בנאת.

ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי עברו של הנאשם מכביד ועשיר הן בתחום התעבורתי והן בתחום הפלילי. לנאשם 7 הרשעות קודמות. הנסיבות בהן בוצעו העבירות חמורות וקשות, המחייבות תגובה הולמת מטעם בית המשפט.

ב"כ הנאשם מבקש שלא להחמיר בדינו של הנאשם ולהטיל עליו עונש מדוד ושקול. המדובר בנאשם שסובל מבעיות רפואיות בתחום הנפשי ולכן גם בגין כך יש להקל בדינו.

ב"כ הנאשם הפנה לחוות הדעת הרפואית שהוגשה (נ/1) וטען כי הנאשם סובל רבות עקב זאת שבני משפחתו נידו אותו חברתית.

הנאשם בפנותו לבית המשפט ביקש להקל בדינו ולתת לו הזדמנות.

לאחר שבחנתי, שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי כל אחד מהם, אציין כי הנאשם הורשע בעבירות חמורות, שסכנה רבה נשקפה מכל מעשיו והתנהלותו במהלך ניסיונו להמלט מהשוטרים, ניסיון שהחל בצומת ג'ת, הגיע לכניסה לנהריה ליד בית החולים לגליל המערבי ובחזרה עד לתחנת הדלק באיזור התעשייה אבו סנאן, שם נעצר.

אין ספק כי האירוע נמשך זמן לא קצר במהלכו נהג הנאשם בצורה פראית ומסוכנת ולמזלו לא התרחשה כל תאונה במהלך המלטותו מפני השוטרים.

בפרק זמן זה, היווה הנאשם גורם סיכון חמור ביותר למשתמשים בדרך והמדובר בפרק זמן לא קצר, כאשר המעקב אחרי הנאשם היה על פני מס' כבישים במס' ישובים.

הנהיגה של הנאשם היתה פרועה, הוא עקף בצורה מסוכנת, עלה על המדרכות ואף אילץ מכוניות שבאו מולו לסטות כדי למנוע תאונה.

עברו של הנאשם גם כן אינו קל והוא הספיק לצבור עבירות שונות, כמפורט בת/22 ות/21. אין ספק שהעבירות שביצע הנאשם, עבירות חמורות המחייבות הטלת עונש הולם, שיהיה בו כדי להרתיע את הנאשם שבפניי וגם את הנאשמים הפוטנציאלים האחרים. עבירות מסוג העבירות בהן הורשע הנאשם הפסיקו להיות תופעה נדירה והעליה המשמעותית במספר העבירות מסוג זה, חייבה בחינה מחודשת של רמת הענישה בעבירות מסוג זה.

על עבירות מסוג זה נאמר כי המדובר"...בעבירות נפוצות עד למאד, בהן שלובים לא רק סיכון למשתמשים אחרים בדרך, שלרוע מזלם נקלעים למרדפים מסוג זה, אלא גם הפרה בוטה של החוק תוך התעלמות מהממונים על אכיפתו. התרענו בעבר וחזרנו והתרענו כנגד תופעה מסוכנת זו, של נהגים המסרבים לציית להוראות שוטרים לעצור ונמלטים תוך נהיגה פרועה, ומשלא נמצאה הדרך לצמצם את ממדיה של אותה תופעה, החלטנו להחמיר ברמת הענישה הנוהגת. מעשיהם של נהגים מסוגו של המערער הסתיימו לא אחת גם בפגיעות בנפש, וכדי לקדם את פני הרעה אין מנוס מלהכביד את היד על אלה החוטאים בה." - ע"פ 1394/07 אלעסאם נ' מדינת ישראל, (2007).

למדיניות המחמירה של הענישה בעבירות אלו, ראו גם, ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובלשוילי, (2008), ע"פ 6398/07 אבולקיען נ' מדינת ישראל, (2008) וע"פ 4882/06 טרטורה נ' מדינת ישראל, (2007).

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ולא התעלמתי משיקולי הענישה השונים, בין אלה לקולא ובין אלה לחומרא, הגעתי לכלל מסקנה כי יהיה זה ראוי והולם להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

36 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 12/2/08.

שנה מאסר על תנאי ולמשך שלוש שנים. הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע עליה בדין.